פסק-דין בתיק עמ"נ 42284-11-10

לפני  ערעור מנהלי המכוון כנגד החלטת ועדת ערר לענייני ארנונה כללית של עיריית פתח תקווה (להלן:" ועדת הערר")  מיום 09 באוגוסט 2010, בה נקבע כי יש לסווג את הנכס (ח-ן 14700600025) ברחוב ברקת 9 בפתח תקווה ( להלן :" הנכס"), בו מחזיקה המערערת כנכס מסוג "משרדים שירותים ומסחר" בהתאם להגדרתו בסעיף 3.2 לצו הארנונה של עיריית פתח תקווה ( להלן : "צו הארנונה") ( להלן : "הערעור").

1.         רקע

(א)                      המערערת, שעל פי כתב הערעור עוסקת בפיתוח, תכנון, ייצור ועיצוב אתרי אינטרנט, מחויבת בארנונה כללית בסיווג "משרדים" בשטח של 179 מ"ר. המערערת הגישה השגה למשיב 2 - מנהל הארנונה של עיריית פתח תקווה (להלן: "מנהל הארנונה") ובקשה לתקן את סיווג הנכס ל"תעשיה בית תוכנה" לנוכח אופי פעילותה. מנהל הארנונה דחה את ההשגה בנימוק שעיקר עיסוקה של המערערת, כעולה מאתר האינטרנט שלה, הוא מתן שרות ללקוחות בהתאם להזמנתם ובהקמת אתרים באינטרנט, ולכן אינה עונה על ההגדרה "בית תוכנה" כהגדרתו בצו הארנונה, בחוק ובפסיקה.

(ב)                      על החלטת מנהל הארנונה הגישה המערערת ערר לוועדת הערר. ביום 09.08.2010 נדחה הערר. בהחלטתה, הסתמכה וועדת הערר על תוכן אתר הבית של המערערת באינטרנט  על תאור העוררת את הפעילות הנעשית בעסק אותו היא מפעילה ועל הצהרת מנהל העוררת וקבעה כי פעילות המערערת אינה נוגעת לפיתוח תוכנה. ועדת הערר קבעה כי השימוש שעושה המערערת בנכס תואם את ההגדרה לסיווג  "משרדים שירותים ומסחר" ( סעיף 3.2 לצו הארנונה) ואינו עומד בתנאי דרישות הסיווג כ"תעשייה בית תוכנה" ( סעיף 3.4.1.4. לצו הארנונה).

(ג)                          על החלטת וועדת הערר הוגש ביום 22.11.2010, הערעור שבפני.

(ד)                      להשלמת הרקע העובדתי יצוין כי המשיבים הגישו בקשה לסילוק הערעור על הסף כשלטענתם הערעור הוגש באיחור של חמישה ימים ולנוכח חשיבות ההקפדה על הגשת מועדי ערעור בעניינים מנהליים יש להורות על מחיקת הערעור על הסף.

2.         טענות המערערת

(א)          על פי הממצאים העובדתיים העולים מהחלטת ועדת הערר, הסיווג הנכון לנכס הוא "תעשייה בית תוכנה".

(ב)           אתר הבית של המערערת לא משקף בהכרח את הפעילות והשימוש שנעשה בנכס, אלא נועד בעיקר לצורכי שיווק. בנוסף, שימוש בדפי האינטרנט מתוך אתר הבית של המערערת, כפי השימוש שעשה בהם מנהל הארנונה, הוא בעייתי מבחינה ראייתית מאחר ולא ניתנה לבעלי הדין ההזדמנות לחקור את עורך המסמך שהוגש. הסתמכות על דפי האינטרנט מהווה פגיעה בעקרון הצדק והיעילות הדיונית ויש לקבוע כי אין להסתמך עליהם כאמצעי הוכחה ואין להסיק מתוכנם בלבד על מהות העיסוק הנעשה בנכס.

(ג)           ועדת הערר ציינה כי המערערת עוסקת בפעילות הדורשת כתיבת קודים ממוחשבים פעילות המהווה פיתוח תוכנה במהותה, ועם זאת קבעה כי המערערת נותנת שירות בלבד. זאת ועוד, ועדת  הערר ציינה בהחלטתה כי המערערת עוסקת, בין היתר, בפיתוח, אולם בחרה שלא להתייחס בפירוט לתחום עיסוק זה שהוא, לטענת המערערת , תחום העיסוק העיקרי שלה.

(ד)           הסיווג הנכון של הנכס הוא "תעשייה בית תוכנה" ויש לקבוע את סווג הנכס  על פי השימוש העיקרי בנכס כשהמבחן לסיווג הנכס הוא מבחן השימוש. למרות העובדה שאין מדובר בענייננו בייצור המוני, נקבע בפסיקה כי גם אם מדובר בהתאמת מוצר ללקוח ספציפי, כתיבת תוכנה פיתוחה והפיכתה למוצר מוגמר מהווה ייצור. הפרמטרים שיש לבחון במסגרת מבחן השימוש אינם מסתכמים בשטח, גודל ועוצמת המכונות אלא יש לבחון את הפעילות המתבצעת בפועל.

בענייננו, המערערת עוסקת בפיתוח, תכנון וייצור של אתרי אינטרנט, תוך התאמת המוצר הסופי ללקוחותיה ובכל אלה יש כדי להוות ייצור תוכנה. המערערת אף מעסיקה, בין היתר,  אנשי מחקר ופיתוח העוסקים בכתיבת קודים ויצירת תוכנות המאפשרים את הפעלת המחשב. פעילות מסוג זה נכנסת להגדרה של פיתוח.

(ה)          פעילות המערערת אף עומדת בהגדרת פיתוח תוכנה, כהגדרת מהותה של תוכנה בחוק המחשבים , התשנ"ה 1995 ( להלן :" חוק המחשבים").

3.         תשובות המשיבים

(א)          המחלוקת היא מחלוקת עובדתית שהוכרעה על ידי ועדת הערר. היקף ההתערבות של בית המשפט לעניינים מנהליים בהחלטות ועדת הערר הינו מוגבל. ועדת הערר היא ועדה מקצועית שלה סמכות שיקול דעת ייחודית על פי דין. ערעור על החלטות ועדת ערר מצומצם  ובית המשפט אינו שם את שיקול דעתו במקום שיקול דעתה של ועדת הערר אלא במקרים בהם ההחלטה לוקה באי סבירות קיצונית. בענייננו ההחלטה אינה חורגת ממתחם הסבירות.

(ב)           המערערת אינה עומדת בהגדרת "בית תוכנה" כמפורט בצו הארנונה והיא לא המציאה כל מסמך שיש בו כדי להעיד כי היא עומדת בתנאים המפורטים בצו הארנונה, בפרט לא הוכיחה כי היא מוכרת כחברה תעשייתית על ידי נציבות המס כנדרש בצו הארנונה.

(ג)           נכס יסווג כתעשייה אם הוא עומד במבחנים שנקבעו  לכך בפסיקה ואם יוכח כי לב פעילותו בייצור תוכנה. המערערת היא חברה המקימה אתרי אינטרנט שיווקיים לפי דרישה. הייצור והפיתוח הם חלק מפעילותה של המערערת אולם הם מהווים חלק בלבד מכלל פעילותה של המערערת ואינם השימוש היחיד ואף לא העיקרי שעושה המערערת במדיה.

(ד)           הלכה למעשה המערערת עוסקת בתחום הפרסום שחלק גדול ממנו מתרחש בזירה האינטרנטית. החברה אינה חברה שעיקר עיסוקה הוא פיתוח תוכנה חדשה אלא מדובר בחברת פרסום לכל דבר ועניין הנותנת שירותי פרסום בין היתר באמצעות  הקמת אתרי אינטרנט.

(ה)          המערערת לא עמדה בנטל ההוכחה ועדויות נציגיה לפני ועדת הערר תומכות דווקא במסקנות אליהן הגיעו המשיבים ולפיהן המערערת היא עסק למתן שירותי פרסום ממוקדי לקוח בתחום האינטרנט.